ארוחת צהריים שגרתית במסעדה עמוסה בלב תל אביב. רותי המתינה ללקוח, משחקת בסמארטפון. ואז הכיסא מולה זז.
"סליחה על האיחור," אמר האיש שהתיישב, "הייתי תקוע בשנת 1920."
רותי הרימה מבט, מוכנה לגלגל עיניים, אבל משהו בחזות שלו גרם לה להשאיר את העיניים פקוחות לרווחה. בגדיו נראו חדשים לחלוטין, אבל בסגנון של תחילת המאה הקודמת. ריח קל של אבק שריפה ופודרה עתיקה נדף ממנו.
"אני מניח שאת תזמיני את הסלט עם העגבניות שרי," אמר בחיוך, "למרות שהיום דווקא הרביולי מצוין. במיוחד למי שאוהבת פטריות כמוך."
רותי קפאה במקומה. היא באמת תכננה להזמין את הסלט. והיא באמת אהבה פטריות. אבל איך…
"ובנוגע לשאלה ששאלת את עצמך הבוקר במקלחת," המשיך, "התשובה היא כן. הוא אכן מאוהב בך, אבל מפחד להגיד."
הכוס על השולחן החלה לרעוד קלות. המפית התעופפה באוויר בלי משב רוח. השעון על הקיר הסתובב נגד כיוון השעון.
"אגב," הוסיף תוך כדי שהוא מסדר את המפית על השולחן, "המספרים בלוטו השבוע הם 7, 13, 24, 31, 35, 37". הוא הביט בשעון שעל הקיר שהמשיך להסתובב נגד כיוון השעון. "ומעניין שבחרת ללבוש היום דווקא את החולצה הכחולה הזו – זו שקנית לפני שבועיים בדיוק, ב-17:20, אחרי שהמוכרת בחנות אמרה משהו על העיניים שלך."
רותי הרגישה צמרמורת. היא מעולם לא סיפרה לאיש על השיחה ההיא עם המוכרת.
המלצרית הגיעה. "אתם רוצים להזמין?"
"כן," אמר האיש, "הגברת תיקח את הרביולי פטריות, למרות שעוד לא הספיקה להסתכל בתפריט, ואני אקח…" הוא עצר לרגע, "את העתיד שלך."
רותי צחקה במבוכה. "סליחה, אבל מי אתה בכלל?"
"אה, זו שאלה מצוינת," הוא חייך, "אני זה שיודע שבעוד שלוש דקות תקבלי הודעה מההוא שחשבת עליו כל היום. אני זה שיכול להגיד לך שהמפתחות שאיבדת לפני שבוע נמצאים מתחת לכרית הירוקה בסלון. ואני בטח לא זה שהמנכ"ל שלך שכר כדי להפוך את יום ההולדת שלך לבלתי נשכח."
הטלפון של רותי צפצף. הודעה מעידו: "היי, אני חייב להגיד לך משהו…"
כשהרימה את המבט, האיש כבר לא היה שם. על השולחן היה מונח כרטיס ביקור נוצץ: "רגע קסום – כי החיים צריכים קצת מסתורין". ולידו, המפתחות האבודים שלה.
בערב, כשחזרה הביתה, הרימה את הכרית הירוקה בסלון. לא היו שם מפתחות – כמובן, הם היו כבר בתיק שלה. אבל היה שם פתק: "נ.ב. – הוא יציע לך נישואים בעוד חודשיים, בדיוק כשתחשבי שהוא לא רציני. והתשובה שלך תהיה כן."
וכשבעלה המופתע שאל אותה שנה אחר כך איך ידעה בדיוק איזו טבעת לקנות לו, היא רק חייכה ואמרה, "לפעמים צריך קצת קסם בחיים."
