שבת שטופת שמש, משפחת כהן התכנסה בסלון ביתם, נרגשת לקראת חוויה מיוחדת במינה – חדר בריחה נייד! חדר בריחה נייד, אתם שואלים? ובכן, תארו לכם קרון קטן ומעוטר, המגיע עד פתח ביתכם ומופך לחדר בריחה מרתק, מלא חידות ותעלומות.
הילדים, עידו ואופיר, כבר לא יכלו להמתין. הם קפצו לתוך הקרון, מוכנים להתמודד עם כל אתגר שצץ. הוריהם, דורית ואסף, הצטרפו אליהם, סקרנים לא פחות.
דלתות הקרון נסגרו, והאור הועמעם. מוזיקה מסתורית התנגנה ברקע, והאוויר התמלא בריח של עץ עתיק. המשפחה ידעה שהם עומדים לצאת למסע מרתק.
החדר היה מלא חפצים עתיקים, ספרים ישנים, מפות מקומטות ותמונות מסתוריות. כל חפץ היה רמז, כל פאזל היה חלק מתעלומה גדולה. המשפחה עבדה יחד, משתפת פעולה ומתחילה לחשוב מחוץ לקופסה.
עידו, עם עיני הנץ שלו, שם לב לפרטים קטנים שאף אחד אחר לא שם לב אליהם. אופיר, עם חשיבתו הלוגית, הצליח לפתור חידות מסובכות. דורית, עם זיכרונה המופלא, אספה רמזים מכל עבר. ואסף, עם חוש ההומור שלו, שמר על האווירה קלילה ומהנה.
הזמן עבר במהירות, והמשפחה התקדמה יפה במשחק. הם פתרו חידות אחת אחרי השנייה, התקרבו יותר ויותר לפתרון הסופי. אך לפתע, ממש ברגע השיא, קרה משהו בלתי צפוי.
חתול קטן ורך, פרוותו שחורה כעורב, קפץ דרך חלון פתוח. הוא התיישב על תיבה נעולה, אחת החידות האחרונות שעליהם היה לפתור. המשפחה נותרה פעורה מפליאה.
החתלתול, כאילו ידע בדיוק מה הוא עושה, התיישב על התיבה והביט בהם בעיניים ירוקות נוצצות. המשחק נעצר, והמתח גבר. מה יעשו עכשיו? יגרשו את החתול? יתעלמו ממנו?
דורית, בעלת לב רחום, החליטה לקחת את המצב בידיים. היא ניגשה לחתול בזהירות, ליטפה אותו בעדינות והוא התכרבל בידיה. החתול הרגיע את כולם, והמשחק חזר למסלולו.
לאחר דקות נוספות של מאמץ משותף, המשפחה הצליחה לפתור את החידה האחרונה ולפתוח את התיבה. בתוך התיבה מצאו מכתב קצר, בו נכתב: "תודה ששיחקתם! אל תשכחו תמיד לחשוב מחוץ לקוקססה, ולראות את הקסם בכל מקום, אפילו בחתול קטן."
המשפחה צחקה וחיבקה את החתול המתוק. הם ידעו שחוויה זו תישאר חקוקה בזכרונם לנצח. חדר בריחה נייד, חתול קטן והרבה קסם – יום שבת שלא ישכחו עוד הרבה זמן.
