במרתף רעוע באזור הקשוח של הרובע השמיני בבודפשט, השעון כבר תקתק. רמזים שונים היו פזורים ברחבי החדר התת-קרקעי, והיה לנו שעה לאסוף אותם ולפתור את הבעיות המחוברות כדי לצאת מחדר בנושא קובייה הונגרית הזה. סדרת פאזלים לוגיים, חלקם מוסתרים, הובילה אותנו למסע אחר מפתחות, קודים ואפילו יותר פאזלים שפתחו בפנינו עוד יותר אתגרים. אחרי שתי הדקות הראשונות של פאניקה ובלבול, כשאני נעול בחדר עם ארבע בנות הונגריות שמעולם לא פגשתי קודם, האדרנלין התחיל לפעול והסינפסות לפתרון בעיות שלי נכנסו לפעולה.
פארקפאר (Parapark) הוא לא סתם עוד משחק בריחה רגיל – הוא הראשון מסוגו בעולם. בקיץ 2011, אטילה גיורקוביץ', האיש שעומד מאחורי הרעיון, פתח את הדלתות למשחק האינטראקטיבי בבודפשט, מבלי לדעת שמשחק אינטראקטיבי זה יגרום למגפה אינטלקטואלית שתדביק את העולם כולו.
"ברור, ההשראה שלי הגיעה בחלקה ממשחקי מחשב," אומר גיורקוביץ' מחצר חצר אמנות רחוב הרוסה של בודפשט, "בודושו קרט" (Bujdosó Kert), שאחד ממרתפי הבניין שלו מאכלס שלושה ממשחקיו. "שיחקתי הרבה במשחקי חפצים מוסתרים וראיתי איך זה מחבר אנשים. אבל הרעיון ליצור משחקי בריחה מחדרים אמיתיים הגיע מהרצון ליישם את הרעיון הזה בקבוצות קטנות."
אכן, הריצה ברחבי המרתף ופתרון החידות מציע חזרה נוסטלגית למשחקי חפצים מוסתרים קלאסיים. התגובה המוחית דומה למדי – השחקנים חווים תחושה של עזיבה או שכחה של העולם החיצוני לזמן מה. מחקר אפילו תומך בכך: כשאתם נזרקים לחדר נעול עם צוות ואתגר, מצב מנטלי ממוקד שנקרא "Flow" נכנס לפעולה. זוהי תופעה שזוהתה לראשונה על ידי הפסיכולוג ההונגרי מיהאי צ'יקסנטמיהאי, והיא נפוצה במהלך משחק. בתנאים מיטביים, השחקנים עוברים למצב של ריכוז ויצירתיות יתר.
"הייתי באמת בהשראת הקונספט של 'Flow' של מיהאי צ'יקסנטמיהאי," אומר גיורקוביץ'. "חששתי שעל ידי הבאת משחקים אלה לחיים, עם האלמנטים האלה, יהיה זה משהו שיציע לאנשים חוויה נהדרת."
בחדר בריחה, Flow מתרחש כאשר קבוצה נוטלת על עצמה אתגר קשה אך לא בלתי אפשרי, ומקבלת יעדים ברורים ומשוב לגבי איך היא מסתדרת. כמובן, להיות כל כך שקועים במשימה יכול להוביל לעיוות בזמן – משהו שמתברר מאוד ברגע שיש לכם לפתע רק דקה אחת שנותרה לפתוח את הכספת כדי להגיע למפתח האחרון כדי לצאת.
אנשים בכל רחבי העולם מנסים לברוח מחדרים נעולים. בבודפשט לבדה פזורים ברחבי העיר עשרות משחקי בריחה חיים, וניתן למצוא גם משחקי בריחה מסידני ועד ללוס אנג'לס שעוקבים אחר הקונספט של פארקפאר. זה אולי נראה כאילו המקור ההונגרי של משחקי בריחה הוא רק צירוף מקרים, אבל אם תסתכלו מקרוב יותר, עולה דפוס ייחודי, המקשר את המדינה והטירוף העולמי שהיא הציגה לשושלת חזקה של פותרי בעיות יצירתיים.
למרות שמדובר במדינה בגודל פחות או יותר כמו מדינת אינדיאנה, בעלת שפה ייחודית שקשה מאוד לפענח ושאינה קשורה לשפות אחרות באירופה, ההונגרים הצליחו לאורך ההיסטוריה לפתח המצאות יצירתיות בתחום המדע והעיצוב, מקוביות רוביק ועד עט כדורי. אפשר לראות את חדר הבריחה הראשון כתוצר של השפעות הונגריות שונות, שעברו דרך חוטי הטלפון שהניח טיבור פושקש בחברת הטלפונים הראשונה שלו, והפכו לרעיון חדש ומרגש. צ'יקסנטמיהאי, ששיעור ה-TED שלו על יצירתיות ועל מצב ה-"Flow" נצפה כבר 3.4 מיליון פעמים, הוא ההשפעה הנזכרת ביותר, אבל גם ארנו רוביק, ממציא קוביות רוביק(אנחנו מכירים אותה כקוביה ההונגרית) המפורסמות, הוא קשר ברור. בדומה לחתיכת הפאזל שמצאנו מאחורי פאנל, פרופסור האדריכלות שהתפרסם בזכות קוביות הפאזל הצבעוניות שלו משתלב באופן מושלם במסורת ההונגרית של פתרון בעיות, אבל הוא לא היחיד. גם אחד מאמני הבריחה המפורסמים בעולם הגיע מבודפשט.
מצד שני של הנהר, על גבעת המצודה ברובע הראשון, ניצבת עוד דלת שדורשת פתרון חידה נוספת כדי להיפתח. ב"בית הודיני", אם תצליחו לענות עם המספר הקסום הנכון בהשראת חפיסת קלפים, הדלת תתגלה כארון אוצרות ותוביל אתכם אל תוך עולמו המורכב של הארי הודיני. מוזיאון בית הודיני החדש, שנפתח בקיץ 2016, מכיל פריטים מקוריים (תפאורות, אביזרים) הקשורים להופעותיו, מסמכים וחפצי מזכרת על האשפתן ואמן הבריחה האגדי. החוויה מסתיימת במופע קסמים חי.
אבל מעבר לתחכום הבימתי, הדבר המעניין ביותר בבית הודיני הוא הבעלים שלו, דויד מרליני, אמן בריחה הונגרי-איטלקי. התשוקה שלו לתחום זה החלה כבר בגיל ארבע, אז בחר במנעולים ובאזיקים על פני צעצועים רגילים. "תמיד רציתי להיות אמן בריחה מאז שהייתי ילד," הוא אומר. מרליני הלך בעקבות האליל שלו בבגרותו, נמלט בשידור חי מול קהל לאחר שנקבע בתוך גוש בטון ונזרק לנהר הדנובה. בין תרגילים נועזים כמו בריחה מאש מדורה והפשרה מגוש קרח על ידי לפידים לאחר שבילי 33 שעות נעול בתא מקרר, הוא הקדיש כמעט שני עשורים לביקור במכירות פומביות ולחיפוש אחר פריטים הקשורים להודיני.
“מעניין איך מדינה קטנה כמו הונגריה הצליחה להפיק כל כך הרבה מוחות מבריקים ואנשים שחושבים אחרת,” אומר מרליני. “ייתכן שיש משהו בשפה שלנו, או בדרך החשיבה שלנו,” תוהה גיורקוביץ’. כך או כך, קשה להכחיש שגורמים תרבותיים הובילו ליצירת חדרי בריחה. בין אם זה היה הרקע של הודיני או רוביק, או התאוריות הפסיכולוגיות של צ'יקסנטמיהאי, או אפילו המרחבים ההרוסים הרבים ברחבי בודפשט שהולידו את ה"רואין ברים" ומשחקי הבריחה בתחילת שנות האלפיים, נראה שהונגריה סיפקה את נקודת המוצא המושלמת לאתגרי בריחה חיים. למרות שגיורקוביץ' טוען שהוא הושפע יותר ממשחקי מחשב, קשה לדמיין מיזוג מוצלח יותר בין אמנות הבריחה לקוביות פאזל מאשר טירוף חדרי הבריחה שהוא יזם.
