יש מעט ספרים שקראתי בחיי שמדברים על הקסם האמיתי שבחיים. שהם לא ספרי הדרכה של קסמים , כאלה קראתי המון.מסתבר שרוב האנשים לא מבחינים בהבדל בין 'קסם' ל 'טריק', זריחת השמש זה קסם בעיני, לידה זה קסם מאוד אמיתי, תשאל כל אמא… בחורה שמרחפת באוויר או אפילו כפית שמתכופפת זה טריק. הספר "מי תלה את נקודת האור " הוא קסם בעיני, קסם כזה ששואב אותך פנימה לתוך הסיפור, כאילו שזה אתה שם, כאילו שאתה הגיבור… בסצנה אחת מהספר הגיבור מנסה לדבר עם הילדה שהוא מאוהב בה והיא מחייכת אליו. הוא לא יכול לעמוד בחיוך שלה ואז הוא מתאר את מה שעובר עליו:
"הרגשתי שהראש שלי חלול, הרגליים שלי נעלמו, מישהו הפעיל לי מיקסר בבטן ובמקום דם יש לי קצפת מטורפת. אני לא יודע איך מבוגרים יכולים לסבול את זה. אם
אהבה זה להיות אידיוט עם מיקסר בבטן אז אולי אני מוותר"
הסתקרנתי אז הלכתי לפגוש את לאון נירנבלט הסופר שכתב את הספר ולדבר אתו קצת על אהבה.
שאלה: "בספר שלך ארז הגיבור מתבייש ב אהבה שלו לחמוטל מלכת הכיתה, למה הבושה לדעתך?"
תשובה: להיות מאוהב זה מצב מאוד פגיע. כולנו מגיל צעיר חוששים מאוד שידחו אותנו, שלא יאהבו אותנו, האפשרות שהדחייה תיוודע בחברת הילדים יכולה להיות מאוד מביכה. לפעמים לא ברור מה יותר מבייש, הסירוב והדחייה או העובדה שכולם ידעו מזה. במילים אחרות: גם אם היא אומרת לי 'לא' עדיף שאף אחד לא ידע.
שאלה: האם יש הבדל בין אהבה של ילדים לאהבה של גדולים?
תשובה: עקרונית זה בדיוק אותו הרגש, כבר בגיל 6,7 אפשר להרגיש אהבה עזה מאוד, ההבדל הוא שעבור ילדים לרוב זה רגש מאוד מפתיע שלפעמים אפילו קשה לזהות אותו ולכנות אותו בשם. אהבה של ילד או ילדה יכולה להיות כל כך חזקה שיש הרגשה שהיא 'מפוצצת' מבפנים ומבלבלת לחלוטין. התחושה היא שאהבה היא יותר חזקה מאישיותך ומשתלטת עליך. זאת יכולה להיות הרגשה מפחידה. בילדות אף אחד לא מכין אותנו לעוצמת האהבה. למבוגרים לרוב קל יותר כי הם כבר מנוסים , להבדיל מילדים שלפעמים מאוהבים עד מעל הראש מבלי להבין שזאת אהבה בכלל.
שאלה: בספר יש הרבה התעסקות ושאלות סביב נושא הקסם, האם יש קסם אמיתי בחיים?תשובה: בהרגשה שלי יש הרבה דברים מסתוריים ולא ידועים סביבנו, יש פה ענין של בחירה אישית, אפשר לחיות תוך התעלמות מרבדים של מסתורין וקסם, אני חושב שמי שרוצה לראות ולהרגיש מסתורין וקסם בחיים הוא אכן ימצא אותם.
שאלה: מתי אתה, כילד/נער התאהבת לראשונה ומה עשית עם זה? מה היה נהוג אז?
תשובה: הייתי מאוהב כל הילדות שלי בשכנה בת גילי שגרה קומה מעלי, בהתחלה לא ידעתי שהמשיכה העזה להיות אתה זאת בעצם אהבה. אחר כך (ומדובר על תקופה של 4 שנים) זאת הייתה חוויה מרה/מתוקה, מצד אחד היינו חברים ממש טובים אבל אותה ילדה גם שלטה ורדתה בי. בלי שדברנו על זה אי פעם, היא הרגישה שיש לה המון כוח עלי, או במילים אחרות שאני מאוהב בה.
שאלה: בספר חמוטל הגיבורה לא מאמינה שארז מאוהב בה היא חושבת שהוא מעריץ אותה כמו שמעריצים כוכבת של ערוץ הילדים, מה בעצם ההבדל בין אהבה לסוג כזה של הערצה.
תשובה: בעומק ליבנו כולנו רוצים שיכירו את המגבלות והחסרונות שלנו ואת הצדדים 'המכוערים' ובכל זאת יאהבו אותנו. בהערצה לרוב יש התעלמות מוחלטת מהמגרעות, רואים רק את הזוהר והנוצץ. באהבה אמיתית יודעים ומכירים מקרוב את החסרונות ובכל זאת אוהבים את הבן אדם על הטוב והרע שבו.
אבל למה? בעצם מה רע בלאהוב? מה רע בלהיות מאוהב? אני רואה לפעמים ילדים ש 'מציקים' לילדים אחרים ו 'צוחקים' עליהם שהם מאוהבים , שהם רוצים להתחתן, אז אני שואל את עצמי: למה? מה רע בלהתחתן?בגיל של הגיבור אני בחרתי לברוח מהקושי שבאהבה, איני חושב שאז נהגו אחרת, גם אנחנו התביישנו באהבה, החבאנו אותה, שלא ידעו, ככה היה נהוג ואני חושב שכך גם נהוג היום.מסתבר שבמקרה הגיל שבו בחרתי להיות קוסם (12) זה בדיוק הגיל שארז גיבור הספר מגלה לאט את הקסם שבחיים. קסם האהבה. " מי תלה את נקודת האור" הוא ספר שמדבר על המסתורין שבחיים, ומוביל אותך הקורא לתובנה שצריך קסם בחיים, הייתי מעז ומוסיף: אחרת אין טעם. אפשר לקרוא את הספר כספר הרפתקאות או אפילו כספר מתח, תעלומה של ממש. נקודת אור מסתורית מתגלית במקרה לארז על קיר בגן הציבורי ליד ביתו.
