[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"][fusion_youtube id="https://www.youtube.com/watch?v=leSkcwSwwys" width="600" height="350" autoplay="no" api_params="" class=""][fusion_text]מהצד השני של הטלפון היה מני פאר, קליוֹסְטְרוֹ הוא ביטא את שמי נכון, אני באולפן לפני שידור חי, אתי בועז שרעבי, הוא טוען שבגללך נכתב השיר 'לתת', פעם מזמן בתחילת שנות השמונים פגשת אותו ליד גן החיות בתל אביב, היית חיל, ואמרת לו "למה שלא תכתוב על 'לתת'", ככה נולד השיר. נזכרתי, שמחתי, באותו ערב בשידור חי נקשר שמי אל אחד השירים היפים בעברית ומהמושמעים ביותר.
ככה זה, אני למד, אתה לפעמים פוגש בדרכך, הלך או מישהו מוכר שמפנה אותך לכיוון אחר, מסיט אותך מהדרך לכיוון חדש, בד"כ טוב יותר. גם לי היו כמה כאלה בחיי שפגשתי בדרכי והסיטו אותי בעדינות לכיוון קצת שונה ויותר מדויק. פה ושם אני פוגש בעברי, הרחוק, שחוזר אלי בזווית מפתיעה , בד"כ משמחת, גם אני ההלך ההוא.
ולמה אני נזכר בזה בכל זאת, כי השיר הזה 'לתת' שייך לארץ ישראל של פעם, לא מזמן, כשכבר יכולתי להרגיש אהבה, (לפחות בדימיון) כולם יושבים בסלון בערב יום העצמאות ומרגישים שייכות, כמעט עם, ביחד, בפשטות, עם עתיד משותף ועבר רווי דם מפואר. אבל מעבר לחלומות על עתיד טוב יותר (זה עכשיו לא?) כל מי שהיה אז, יכול להתחבר לשיר הזה, יכול היה להבין את הפן הזה של הסחבקיות שאני כל כך מתגעגע אליו.
אני מניח שגם אז הייתה אלימות, שחיתות ושאר ההפתעות שהארץ הזאת מספקת בכמויות מפחידות, בכל יום אכזריות לשמה, זוועה שנולדת לתוך התודעה הציבורית, זאת שכבר מזמן נהייתה אטומה לחלוטין. אני יכול להזכר ברגש הזה שהציף אותי, גאווה מלווה בעור שזוף, אוירת שישי שקטה יותר בשכונה צפון תל אביבית. חילונית למדי, כולם ידעו אז מה זה אומר 'לתת', בלי לפחד.
לתת עכשיו
הם לא ביקשו להשאר אנונימיים אבל בכל זאת הם פועלים באנונימייות אז אני אכבד את זה. פנתה אלי שחקנית ותיקה ומפורסמת מאוד יום אחד שהילכתי בשוק, היא דברה אלי בטלפון, ושאלה משהו בטקסט מקוטע, עניתי לה 'כן' מבלי לשמוע את הפרטים, 'כן' בשמחה.
אמנם לא תיאמו לי חניה כמובטח , ולמצוא שם חניה סביב ביה"ח זה לא באמת אפשרי, פשוט נזכרתי במטרה שלי, לשמח את ילדי יום ההולדת של חודש במאי במחלקה האונקולוגית שלהם. מייד הפכתי לג'ק באוואר, לא היתה לי ברירה.
…..אני בזמן הנכון, אבל אם לא אמצא חניה ומייד אני מאחר, הציוד כבד ואין מצב שאני גורר אותו חצי קילומטר בחום הזה, מה ג'ק היה עושה?
שיחת טלפון ראשונה השיגה לי את מספר הטלפון של מחלקת הבטחון, תוך חצי דקה ליוותה אותי הקב"טית מסביב לקומפלקס, דרך מצלמות האבטחה ממש כמו בסדרה, עד לחניה מטר מהמעלית, נפנפתי לה לשלום למצלמות שלה ועליתי לשמח את הילדים, היה עצוב אבל אף אחד לא ראה את זה על דמות הקוסם המשעשעת, היו שם עוד אנשים שנרתמו, הם כבר שלושים שנה נרתמים, ככה בשקט כמעט מוחלט, פעם בחודש הם באים כקבוצה עם כל מה שצריך בשביל לשמח את הילדים, בכל זאת 'לתת' גם ב 2010.
[/fusion_text][fusion_content_boxes layout="icon-with-title" title_size="" icon_circle="" icon_size="" icon_align="left" columns="1" margin_top="" margin_bottom="" class="" id=""][fusion_content_box title="" icon="fa-heart" backgroundcolor="" iconcolor="" circlecolor="" circlebordercolor="" iconflip="" iconrotate="" iconspin="no" image="" image_width="35" image_height="35" link="" linktext="" linktarget="_self" animation_type="0" animation_direction="down" animation_speed="0.1"]
[/fusion_content_box][/fusion_content_boxes][/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]
השארת תגובה
חייבים להתחבר כדי להגיב.
