"עתה, גבירותי ורבותי", אמר הקוסם, "לאחר שהראיתי לכם כי המפה ריקה לחלוטין, אוציא מתוכה אגרטל מים עם דגי זהב. חת-שתיים"!
באולם רחשו הפיות: "הו, כמה נפלא! איך הוא עושה זאת?"
אך הצופה המחוכם בשורה הראשונה אמר בלחש רועם לאלה היושבים מאחוריו: "הוא – טמן – זאת – בתוך – השרוול".
הצופים נדו בראשם בהסכמה לצופה המוחכם ואמרו: "הו, כמובן". והלחישה עברה מפה לפה: "הוא – טמן – זאת –בשרוולו".
"הלהטוט הבא", אמר הקוסם, "הוא תרגיל הטבעות ההינדוסטאניות. שימו לב, שהטבעות נפרדות ושלמות. במחי אחד הן תשולבנה זו בזו ( קליג-קלנג-קלאנג ) חת -שתיים!"
המולה כללית של תדהמה מילאה את האולם. עד שהצופה המחוכם השמיע את לחישתו: "היתה – לו – מערכת – טבעות – נוספת – בשרוולו".
שוב נדו הכל בהסכמה ולחשו: "הטבעות – המשולבות – נמצאו – בשרוולו".
מצחו של הקוסם נתקדר ונחרש קמטים.
"עכשיו", המשיך, "אראה לכם את הלהטוט המשעשע ביותר, בו אוכל להוציא כל מספר של ביצים מתוך מגבעת ריקה. היואיל מי מן הקהל לתת לי את מגבעתו? אה, תודה – חת שתיים!"
הקוסם שלה שבע עשרה ביצים מתוך המגבעת, ובמשך שלושים וחמש שניות סברו הצופים כי הוא קוסם נפלא. אלא שאז לחש הצופה המחוכם ממקומו בשורה הראשונה: " יש – לו – תרנגולת – בשרוול".
וכל הצופים מסרו מפה אל פה את הלחש: "יש – לו – לול-תרנגולות – בשרוול".
להטוט הביצים ירד לטמיון.
כך נמשכו הדברים כל שעת ההצגה. מלחישותיו של הצופה המחוכם נתקבל הרושם שהקוסם הסתיר בשרוולו – נוסף לטבעות, לתרנגולות ולדגים – גם כמה חפיסות קלפים, כיכר לחם, עריסת בובות, חזיר חי, חצי דולר וכיסא נוח.
שמו הטוב של האשף ירד במהרה למטה מאפס. בתום הערב התאזר הקוסם למאמץ אחרון.
"גבירותי ורבותי", אמר, "אציג לפניכם, לסיום, את הלהטוט היפאני המפורסם שהומצא לאחרונה על ידי ילידי טיפירארי בקנדה. התואיל, אדוני", המשיך הקוסם בפנותו אל הצופה המחוכם, "התואיל לתת לי את שעון הזהב שלך"?
השעון נמסר לקוסם.
"הרשה לי לשים את השעון במיכל מתכת זה ולנפץ אותו לרסיסים?" שאל הקוסם בזעף ניכר.
הצופה המחוכם נד בראשו וחייך.
הקוסם הטיל את שעון הזהב אל מיכל המתכת ולפת את הקורנס שהיה מונח על השולחן. נשמעו קולות נפץ איומים.
"הוא – הטמין – את – השעון – בשרוולו", לחש הצופה המחוכם.
"עכשיו, אדוני", המשיך הקוסם, "התרשה לי לקחת את מטפחתך ולנקב בה נקבים? תודה. רואים אתם, גבירותי ורבותי, אין פה כל תרמית וכל אחיזת עיניים. הנקבים נראים בעליל".
פניו של הצופה המחוכם זהרו. הפעם הוקסם באמת מן המסתורין שבלהטוט.
"ואתה, אדוני, התואיל לתת לי את מגבעת המשי שלך על מנת שארקוד עליה? תודה".
הקוסם ביצע ריקוד קצר על גבי המגבעת היקרה והציג לעיני הצופים את התוצאה הרמוסה עד לבלי הכר.
"ועתה, אדוני, התואיל להסיר את צווארונך המעומלן ותרשה לי לשרפו בלהבת הנר?" תודה, אדוני. והתרשה לי לנפץ ולרסק את משקפיך בפטישי? תודה".
עתה לבשו פניו של הצופה המחוכם ארשת תמהה מאד. " זה כבר מפליא אותי", לחש, "זה כבר למעלה מהשגתי".
דומיית אלם נשתררה באולם. אז הזדקף הקוסם במלוא קומתו, ובמבט יוקד הסתכל בצופה המחוכם ואמר:
"גבירותי ורבותי, ראיתם כיצד שברתי, ברשותו של אדון זה, את שעון הזהב שלו, שרפתי את צווארונו, ריסקתי את משקפיו ורקדתי על מגבעתו. אם הוא ירשה לי לצבוע פסים ירוקים על מקטורנו, או לקשור קשרים בכתפיותיו – אשמח מאד להמשיך ולשעשע אתכם. אם לא אקבל הסכמה נוספת זו – הגיעה הופעתי לסיומה.
ולקול צליליה המריעים של התזמורת ירד המסך והקהל התפזר, משוכנע בכך שיש לפחות כמה להטוטים שאינם נעשים בעזרת שרוולו של הקוסם.
