השמש עוד לא זרחה כשקליוסטרו התעורר. אור רך של נרות עיטר את חדרו, וריח קטורת עדין עמד באוויר. הוא קם מהמיטה, ניגש לחלון והביט החוצה. העיר עדיין ישנה, עטופה בשמיכת ערפל דק.
הוא התחיל את יומו עם מדיטציה ותרגילי נשימה. חשוב לו לשמור על רוגע ושלווה, הן גופנית והן נפשית, כדי שהקסמים שלו יהיו מוצלחים.
לאחר מכן, הוא ניגש למטבח והכין לעצמו ארוחת בוקר קלה. תוך כדי אכילה, קרא ספר עתיק על קסמים ותעתועים. הוא תמיד מחפש דרכים חדשות לשפר את כישוריו ולהפתיע את הקהל שלו.
אחרי ארוחת הבוקר, קליוסטרו התחיל להתכונן להופעה שלו. הוא בחר בקפידה את התחפושת שלו – גלימה שחורה ארוכה, מגבעת גבוהה ומקל קסמים מעוטר. הוא ידע שהרושם הראשוני הוא חשוב, והוא רצה להיראות מרשים ומסתורי.
ההופעה התקיימה בבית ספר לילדים. קליוסטרו הדהים את הילדים עם קסמים מרהיבים: הוא גרם לארנבים להופיע מכובעו, גרם למטפחות להפוך למשי, ואפילו גרם למורה שלהם להיעלם ולהופיע שוב (אל תדאגו, היא נהנתה מזה!).
לאחר ההופעה, קליוסטרו חזר הביתה עייף אך מרוצה. הוא ידע שהוא עשה את עבודתו נאמנה, והביא שמחה וקורטוב של קסם לחייהם של הילדים.
בערב התקיימה חגיגת יום ההולדת של קליוסטרו. כל חבריו ומשפחתו הגיעו לחגוג איתו. היה זה ערב של מוזיקה, ריקודים, אוכל טעים – והמון קסמים, כמובן.
קליוסטרו היה מאושר. הוא ידע שהוא אדם מיוחד, עם כישרון מיוחד. הוא היה אסיר תודה על הזכות להפיץ קסם בעולם, ולגרום לאנשים לחייך.
