הלכתי השבוע בפורים לראות הופעה של מנטליסט. הקהל היה צעירים דתיים ולפני ההופעה חשבתי על זה שהאם הם יקבלו את הקסמים או יהיו סקפטיים לחלוטין.
להפתעתי הרבה הקהל היה ממש זורם ובתוך העניין!
כל הזמן הרימו ידיים ורצו להתנדב לקסמים, צחקו, מחאו כפיים והתפעלו כמה אפשר למתוח את הקו הזה של אמונה, מציאות והיגיון לבין עולם רוחני שגדול מאיתנו שאנחנו לא מכירים.
שאלו שאלות כמו איך יקראו לבחורה שאני אתחתן איתה, מה השעה של החתונה, על מה המתנדב חושב ואיך בכלל המתנדב השני שמע את המחשבות שלו ולא הקוסם.
האם בכלל קיים כזה דבר קרירת מחשבות? איך שני אנשים יכולים להיות זרים לחלוטין אבל עדיין להרגיש ולחשוב אותו דבר. כמה אנחנו דומים אחד לשני כבני אדם יותר ממה שאנחנו חושבים, למרות השוני שיש בכל אחד מאיתנו.
יצאתי מהמופע מרותק ומסוקרן ועם הרבה שאלות שיובילו אותי בהמשך החיים. שאלות שלא תמיד יהיו עליהם תשובות, אבל עדיין מחזיקות אותך עירני וסקרן!
