לפני 50 שנה בערך, ילד קיבל חבילת קלפים במתנה מ'דוד קוסם'. לא ערכה גדולה. אולי עשרה טריקים פשוטים. אבל משהו קרה כשהוא לקח בפעם הראשונה קלף, הסתיר אותו בידו, והחבר שלו לא הבין איך.
הילד הזה הייתי אני.
אני לא מתכוון לרגע ה"אהה" של קסם — אני מתכוון לרגע שבו הבנתי שיש כוח בשמירת סוד. שיש קסם לא בטריק, אלא ברגע שבין השאלה לתשובה. בשניות שבהן אדם אחר רואה את העולם אחרת.
מאז אותו ילד, עברו 50 שנה. ואני עדיין עושה בדיוק אותו דבר — רק על בימות גדולות יותר.
מהחצר לשיאי גינס
הדרך לא הייתה ישרה. היו שנים שהקסם היה תחביב. שנים שהייתי צריך לשכנע אנשים שמנטליזם הוא לא "קריאת מחשבות זרה" — זה אמנות. מדע. פסיכולוגיה. בשנת 2012, ולאחר מכן ב-2015, כיתתי שני שיאי גינס לשיעורי קסמים — עם 150,000 תלמידים מכל רחבי הארץ. לא כי רצינו שם. כי רצינו להוכיח שקסם הוא חינוך. מוזיאון ישראל. הריקסמוזיאום באמסטרדם. אירועים שבהם האמנות נפגשה עם הצרכן — לא בתיאטרון, אלא בתוך חלל שחי ונושם.50 שנה, ועדיין הרגע הראשון
מה שמפתיע אותי הכי הרבה אחרי כל השנים האלה — זה שהרגע שאני חי בשבילו לא השתנה. עדיין זה הרגע שבו מישהו בקהל מסתכל בעיניים גדולות. שבו ילד לא מבין מה קרה. שבו מנהל חברה ותיק מחייך כמו ילד. הקסם לא גדל. רק הבמה. ומי שאני עכשיו — קליוסטרו, קוסם ואומן חושים בכיר — הוא בדיוק אותו ילד עם הקלפים הענקיים. רק עם 50 שנות ניסיון בכיס.רוצים לחוות את הקסם הזה? צרו קשר ונמצא את הפורמט המתאים לכם.
