יום שישי בצהריים, תור לקופה בסופרמרקט. לפניי עומד אדם עם ילד בן שש שמשעמם לו. הילד מסתכל בי עם עיניים גדולות — ואני מוציא מטבע מהכיס ומגרום לה להיעלם ולהופיע מאחורי אוזנו. הילד פוצח בצחוק. האב מחייך לראשונה ביום. הקופאית שמעבר לדלפק מנסה לא להפגין שגם היא ראתה ונהנתה.
לא תיכננתי את זה. לא ייחדתי אביזרים. פשוט — הייתי מוכן.
קסמים ספונטניים הם, לדעתי, הסוג הנעלה ביותר של קסמאות. כי הם דורשים לא רק ידע טכני — הם דורשים נוכחות. להיות מחובר לרגע, לאדם שמולך, לסיטואציה. להיות ״שם״.
בשיעור שלנו על קסמים ספונטניים, אנחנו מדברים על הכיסים של הקוסם. מה צריך להיות תמיד שם? מטבע. שטר. גפרורים. אולי כמה קלפים. לא הרבה — מספיק. כי הסוד של קסם ספונטני הוא לא שיש לך חנות בכיס — אלא שיש לך כלי שאתה מכיר היטב, שאתה אוהב, שהוא כמו הארכה של היד שלך.
קסמים עם מטבעות ושטרות הם מהמרתקים לעבוד איתם כי הם שייכים לקהל עצמו. כשאתה עושה קסם עם מטבע של מישהו, הם מרגישים שהוא חלק מהקסם בצורה ישירה. הם ישאלו אחר כך: ״זה אותו שקל? אתה בטוח? איך?״
הטלפון הנייד הוא אחד מכלי הקסם החדשים והמרתקים. אנחנו חיים עם הטלפון שלנו בכל רגע — אז למה לא לשלב אותו בקסמים? יש דרכים פשוטות ומרשימות לגרום לטלפון של הקהל להגיב בצורה שנראית בלתי אפשרית.
אבל מה שחשוב מכל הטכניקות — וזה מה שאני מנסה לשתול בתלמידים שלי — הוא הרגל החשיבה. ״מה אני יכול לעשות עכשיו, כאן, עם מה שיש לי?״ הרגל הזה, ברגע שהוא נטמע, הופך כל רגע ביומיום להזדמנות.
החיים מלאים ברגעי קסם שמחכים לקוסם שיהיה מוכן לזהות אותם. האם אתם מוכנים?
