יש שאלה שאני שואל את עצמי לפני כל הופעה: האם אני מאמין במה שאני עושה? לא ב-״האם הקסם יעבוד״ — על זה כבר אני לא מתלבט. אלא האם אני מאמין ברגע, בחוויה, בעמדת הקוסם מול הקהל. כי קהל מרגיש כשקוסם מאמין. וקהל מרגיש גם כשלא.
הנבואה היא אחד ממנגנוני הקסם המרתקים ביותר. היא פשוטה בעיקרה: קוסם מנבא משהו לפני שזה קורה. וכשזה קורה — הקהל חווה צמרמורת שאין לתאר. כי משהו בתת-המודע שלהם שואל: ״רגע. מה שהכתבתי עכשיו — האם הוא ידע?״
ההבדל בין נבואה לבין קריאת מחשבות הוא כיוון הזמן. קריאת מחשבות היא על ההווה: ״אני יודע מה אתה חושב *עכשיו*.״ נבואה היא על העתיד: ״ידעתי מה תחשב *לפני* שחשבת.״ זה שוני פילוסופי אמיתי, וכשמסבירים אותו לקהל — ולו ברמרת ראש — המשמעות של הקסם מתעמקת.
העקרונות הפסיכולוגיים שמאחורי נבואה טובה הם מרתקים. אנשים אוהבים לחשוב שהם חופשיים בבחירותיהם, ובו בזמן הם מנחמים עצמם בחשיבה שאולי הגורל קבוע. קסם נבואה יוצר עימות יפה בין שתי האמונות האלה — ומאפשר לקהל לבחור לאיזו להאמין.
כשאני מלמד נבואה, אני תמיד מדגיש: האמינות שלכם כקוסם היא הכוח. לא הטכניקה. הטכניקה היא רק כלי. אם הקהל מאמין לכם — הנבואה תיפול ותיקלט כמו אמת. אם הם לא מאמינים — אפילו קסם טכנית מושלם ייראה כמו תרגיל מעייף.
הנבואה לומדת אתכם משהו עמוק על עצמכם: כמה אתם מוכנים להיות בטוחים? כמה אתם מוכנים לעמוד מאחורי מה שאמרתם, גם כשהספק מכרסם?
ספרו לי — האם אתם מאמינים שאפשר לדעת את העתיד? ומה היה הרגע שגרם לכם להטיל ספק בוודאות שלכם?
