פעם, בסוף הופעה ארוכה בחיפה, ניגש אליי אדם בשנות החמישים לחייו ושאל: ״אתה קוסם או מנטליסט?״ ענו לו לפני שהספקתי — ידידתו אמרה ״קוסם, כמובן.״ הוא ניד בראשו: ״לא. הוא קרא את מחשבותיי. זה מנטליסט.״ הם התווכחו כל הדרך החוצה. שניהם היו צודקים. ושניהם לא.
ההבחנה בין קסמים למנטליזם היא אחד הדברים המרתקים שאני מעביר בקורס. מצד אחד — קסמים הם עולם של כוחות בלתי נראים, חפצים שזזים, קלפים שנעלמים ומתגלים. הם חזותיים, מיידיים, מלאי צבע. מצד שני — מנטליזם הוא עולם פנימי. הוא שואל: מה אתה חושב? מה אתה מרגיש? מה אתה מסתיר?
לכל אחד מהם יש יתרונות. קסמים יוצרים השתאות מיידית. המנטליזם יוצר תחושה שמישהו מכיר אתכם — לפעמים טוב יותר מכפי שאתם מכירים את עצמכם. זה יכול להיות מרגש. וגם, אם אתם לא זהירים — מפחיד.
אנחנו לומדים ״כוסות וכדורים״ — אחד מקסמי הקלאסיקה של עולם הקסמים. קסם שהיה קיים לפני אלפי שנים ועדיין עובד היום. ואז, מיד אחריו, אנחנו עוברים לניחוש שם — טכניקה מנטליסטית עדינה שנשענת על מה שנקרא ״center tear״. לאחד יש ידיים מהירות, לשני יש עיניים חדות ואוזניים ערות.
מה שאני מנסה להעביר לתלמידים שלי הוא שהבחירה בין קסמים למנטליזם היא לא סגנון — היא זהות. הקוסם אומר: ״אני יכול לשנות את המציאות.״ המנטליסט אומר: ״אני יכול לקרוא אותך.״ שניהם מציעים משהו עמוק לקהל — אבל מה שהם מציעים שונה לחלוטין.
ואתם — אם הייתם צריכים לבחור עכשיו, מה יותר מפחיד אתכם: שמישהו יגרום לחפץ להיעלם, או שמישהו יגיד לכם בדיוק מה חשבתם לפני שנייה?
