בסוף כל קורס, יש שיעור שאני מצפה לו יותר מכל שיעור אחר. לא בגלל שאני מלמד בו — אלא בגלל שאני *לומד* בו.
ה-Jam.
שיעור ה-Jam הוא שיעור חופשי. אין תוכנית לימודים. אין נושא. אין ״עכשיו נלמד את זה ואז את זה.״ יש רק תלמידים שעולים ומציגים את הקסמים שלהם — הקסמים שלמדו, הקסמים שפיתחו, הקסמים שהם הכי גאים בהם. ולפעמים — הקוסמים האורחים שמגיעים לבקר.
אני יושב בצד. צופה.
ומה שאני רואה בכל פעם מחדש — זה נס. לא נס של קסם, אלא נס של אנשים. בחורה שבשיעור הראשון לא יכלה להחזיק חפיסת קלפים בלי שהם יפלו — עכשיו עושה spread חלק עם חיוך רחב. גבר בשנות הארבעים שלו שאמר ״אני לא מתאים לזה, אני לא קוסם טבעי״ — עומד ומציג קסם שהמציא בעצמו לפני שבועיים, ועובד בצורה מדהימה.
המשוב ביניהם — בין התלמידים — הוא אחד הדברים היפים ביותר. כי הם לא מדברים כמו מבקרים. הם מדברים כמו קוסמים. ״הייתי צופה לשנות את הפאוזה שם.״ ״המבט שלך ברגע הגילוי — זה עשה את כל ההבדל.״ ״נסה להחזיק את האצבע שלישית קצת אחרת.״
לימדתי מאות תלמידים בשנים האלה. חלקם הפכו לקוסמים מקצועיים. חלקם מביאים קסמים לארוחות שישי בבית. חלקם שיתפו אותי שהקורס שינה להם משהו בתפיסה של עצמם — לא רק כקוסמים, אלא כבני אדם. שלמדו שיש להם יותר אומץ ממה שחשבו. יותר גמישות. יותר כישרון.
זו הסיבה שאני מלמד.
לא בשביל להוסיף עוד קוסמים לעולם — אם כי זה מדהים. אלא בשביל לעזור לאנשים לגלות שהם מסוגלים לדברים שלא האמינו שהם יכולים.
הקסם האמיתי לא נמצא בחפיסת הקלפים. הוא נמצא בכם.
אז — האם תצטרפו אליי? ומה תרצו לגלות בעצמכם?
