להיות קוסם

בסוף כל קורס, יש שיעור שאני מצפה לו יותר מכל שיעור אחר. לא בגלל שאני מלמד בו — אלא בגלל

הרגע שבו הבנתי שאני לא רק קוסם אלא *יוצר* — היה כשהמצאתי את הקסם הראשון שלי. לא לימדו אותי אותו.

פעם, בהופעה בפני קהל גדול, ביצעתי קסם שכלל מחט ועור. אני לא אכנס לפרטים כאן — אבל אני זוכר את

ארוחת ערב משפחתית, שלחן מלא, יין אדום, ריח של תבשיל מהמטבח. לא זה המקום הטבעי לקסם, נכון? ובכן — טעיתם.

יום שישי בצהריים, תור לקופה בסופרמרקט. לפניי עומד אדם עם ילד בן שש שמשעמם לו. הילד מסתכל בי עם עיניים

יש שאלה שאני שואל תלמידים חדשים כשהם לוחצים את ידי לראשונה: ״האם ידיך עדיין?״ רובם מתבוננים בידיהם בתמיהה. ״לא יודע,״

קיבלתי את חפיסת הקלפים הראשונה שלי כשהייתי בן שמונה. היא היתה עטופה בנייר עיתון, מתנת יום הולדת מסבא שלא הבין

יש שאלה שאני שואל את עצמי לפני כל הופעה: האם אני מאמין במה שאני עושה? לא ב-״האם הקסם יעבוד״ —

יש קוסמים שחושבים שהסוד נמצא בחנות הקסמים. שאם רק יקנו את האביזר הנכון, את הגאדג'ט החדש, את הקסם שעלה שלוש

בשנותיי הראשונות כקוסם, חשבתי שכוח הוא בידיים. אחר כך גיליתי שהוא באוזניים. ואחרי שנים רבות של הופעות, הגעתי להבנה עמוקה

פעם, בסוף הופעה ארוכה בחיפה, ניגש אליי אדם בשנות החמישים לחייו ושאל: ״אתה קוסם או מנטליסט?״ ענו לו לפני שהספקתי

לפני שנים רבות, ישבתי בתחילת הדרך שלי מאחורי הקלעים של הופעה גדולה בתל אביב וצפיתי בקוסם מקצועי מבצע שגרה מושלמת

אני זוכר את הפעם הראשונה שעמדתי מול קהל. לא קהל גדול — שלושה ילדים בחצר האחורית של הבית, בני שכנים

הופכת עובדים לקוסמים ויוצרת גיבוש שממשיך גם אחרי הסדנה הרגע שבו המשרד האפור שלכם הופך לזירה של קסם. הרגע שבו